התראת רעב חורפית

בימים האחרונים דניאלה ותמרה מתלוננות שקופסת האוכל לא מספיקה להן, והן מרגישות שהן עדיין רעבות אחרי ארוחת העשר. התלונה לא הוגשה באופן ישיר, אלא אחרי ששמתי לב שבדרך החוצה מהבית הן פותחות וסוגרות את המקרר בחוסר נוחות, ושאלתי למה.

התגובה שקיבלתי מדניאלה קצת הפתיעה ומאוד העציבה אותי - היא התגוננה, אמרה שסתם פתחה וסגרה כי מיהרה, והתקשתה מאוד להביע בצורה ישירה את הצורך הפשוט והטבעי שלה. נתתי לה ללכת לבית הספר בלי להתייחס לעניין באותו רגע, גם כי היה כבר מאוחר וגם כי כבר למדתי שאיתה אסור להכות על הברזל בעודו חם, כי אז הברזל יתהפך עלי ויכה אותי נמרצות.

בצהריים, אחרי שאכלנו והיו לנו עשר דקות ביחד לשוחח, שאלתי אותה שוב מה היה חסר לה והיא שוב נכנסה לפינה של חוסר נוחות. אמרתי לה שאני שואלת כדי לדעת מה היא צריכה ורוצה, כדי שאוכל להתאים את ארוחת העשר לצרכים ולרצונות שלה, ושחשוב לי לדעת מה היא מרגישה כדי לעזור לה להבין ולבקש את מה שדרוש לה.

היא קצת התביישה להגיד לי שארוחת העשר לא מספיקה ולא משביעה אותה, והרגשתי שזה מביך אותה, והשינוי בתיאבון מעורר בה חוסר נוחות ואפילו קצת בושה.

הדבר הראשון שעשיתי היה לנרמל עבורה את התחושה ולהסביר שהיא טבעית וצפויה לגמרי, ושהיא יכולה לנבוע מכמה סיבות, והראשונה שבהן היא מזג האוויר והטמפרטורה - הקור יכול לגרום לרצון מוגבר לאוכל ודחייה של תחושת השובע.

הדבר השני שהדגשתי בפניה הוא כמה חשוב להקשיב לגוף ולהיענות לו, בכבוד רב ובהקדם האפשרי: שתחושות, כאבים ואפילו חשקים הם דרכם של הגוף לדבר איתנו, וחשוב שנקשיב ונגיב לבקשות שלו.

הזמנתי אותה לשתף אותי בתחושות כאלה בעתיד ולנסות להבין ביחד מה הגוף שלה אומר ומבקש ואיך נוכל לענות לו.

הדבר השלישי שעשיתי היה למצוא שלושה פתרונות מהירים ופשוטים לעניין:

1. בדרך לבית הספר אני כוס רב פעמית עם תה חם, ולפעמים גם עם קצת חלב חם, שישתו בדרך לבית הספר ובשעה הראשונה. זה מחמם, מרגיע וטעים.

2. אני מכינה קופסה קטנה עם ירקות ומנת חלבון - ביצה קשה, קוביות פטה או הלהיט האהוב עלינו - חופן אדממה שחלטתי במים רותחים לכמה דקות וארזתי בקופסא. הן מוזמנות לאכול מהקופסה הזאת בהפסקה השניה או בכל רגע שרעב קטן מתעורר, ולהרגיע את התחושה עד שיגיעו הביתה לארוחת צהריים.

3. אני פותחת את עונת המרק! כל יום יש על הכיריים סיר גדול של מרק בצבע אחר, ועל השיש יש קערות קטנות עם קרוטונים מלחם כוסמין שייבשתי בנינג׳ה, פרמז׳ן ובצל ירוק. הסיר הזה משמש אותנו בשעות אחר הצהריים, שמתחשק איזה נשנוש מחמם, והוא משביע וכיפי ומלא ירקות.

כשהן חוזרות הביתה אני שואלת אם היה טעים ואם הספיק להן, ואיזה עוד שינויים אפשר לעשות כדי שיהיה להן עוד יותר נכון ומספק, ובהתאם לתשובות אני מעדכנת את הפעולה. אגב, לדעתי זה עניין זמני של כמה ימים עד שרמת הרעב והשובע תחזור למידה הרגילה שלהן, אבל אם בינתיים הם יספגו עוד כמה סיבים וויטמינים הרי זה מבורך.

לכל צורך ורצון יש פתרון בריא ומועיל, ואפילו לא מאוד קשה למצוא אותו. הקשבה, מחשבה והופ - הכל מתחיל להתארגן.