איך יודעים מתי צריך להתחיל לטפל בתזונה של הילדים?

לפני כמה שנים טובות, לקחתי את דניאלה ותמרה לחיסון בטיפת חלב אצל אביגיל - האחות המיתולוגית של טיפת חלב בלפור, והיא אמרה לי לשים לב לעודף המשקל של דניאלה. בהיתי בה כמו סתומה, כי הילדה היתה באחוזון 80 בגובה ומשקל ונראתה ממש בסדר, אבל אביגיל אמרה לי שאני עוד לא רואה את זה עכשיו, ושחשוב שאשים לב. יצאתי משם, התקשרתי לאחת מחברותיי וסיפרתי לה והיא אמרה לי שאפסיק להקשיב לשטויות ושדניאלה בסדר גמור. ובגלל שהיה לי נוח יותר לקבל את העמדה הזאת, עשיתי את מה שהיא הציעה והתעלמתי באלגנטיות מדברי אביגיל.

ארבע שנים לאחר מכן, דניאלה חזרה מבית הספר עם פתק מהאחות שבו כתוב שה bmi שלה גבולי. הייתי בשוק שנתנו לה להעביר לי את הפתק הזה, אבל כשהאחות התקשרה וביקשה ממני להתחיל להתייחס לנושא יותר ברצינות, קיבלתי את המלצתה.

אז כבר ראיתי שהיא גבוהה מכולם, ומבנה הגוף שלה רחב כמו שלי, והתלבטתי עם גדעון ועם עצמי מה הגישה הנכונה לעניין הזה: האם לקחת אותה לדיאטנית או ללכת להתייעץ וליישם בעצמנו? לעשות בדיקות ובירורים?

התזונה שלה תמיד היתה טובה ומגוונת והיא היתה יחסית פעילה, אז החלטנו ללכת לייעוץ תזונתי להורים ולהשאיר אותה מחוץ לתמונה בשלב הראשון. ובאמת, קיבלנו מרותי אבירי, שהיא תזונאית ילדים מדהימה, הנחייה והכוונה לטיפול הורי בעודף המשקל שלה, וזה באמת קצת הרגיע אותי.

הבעיה היתה, שאחרי כמה חודשים היא התחילה לעלות במשקל בקצב מטורף של קילו וחצי בחודש, ואני דפקתי את הראש בקיר ולא הבנתי מה אנחנו עושים לא בסדר ואיך יכול להיות שהתוצאות בשטח כל כך רחוקות מהפעולות שאנחנו עושים.

בשלב הזה נכנסתי קצת לסרט, חשבתי שהיא קונה ומחביאה ממתקים כי מאיתנו היא קיבלה אותם באופן מאוד מדוד ומצומצם. רק כמה חודשים אחר כך, תגיד לי אנדוקרינולוגית הילדים המופלאה ד״ר אניטה שכטר, שזה כמו להילחם בתחנת רוח עם מאוורר כיס, וכשיש חוסר איזון הורמונלי כל כך משמעותי, הטיפול צריך להיות משמעותי באותה מידה.

והאמת היא, שתמיד ידעתי שהבנות שלי תהיינה גדולות מהממוצע, בגלל הגנטיקה של גדעון ושלי, בגלל הבית הקולינרי שלנו, בגלל שהן אכלניות מצטיינות וסקרניות שנהנות מכל ביס.

אבל במשך תקופה ארוכה קיוויתי והתפללתי שהמודעות והגישה שלנו לאוכל תספיק, ואיכשהו זה ישאר ברמה סבירה. וגם כשהמצב היה כבר ממש לא סביר, היה לי קל יותר לשמוע את הקולות המרגיעים ולא את הקולות המזהירים.

מתי האינטואיציה ההורית שלנו היא משהו שכדאי להתחיל להתייחס אליו ברצינות? מתי הקולות הפנימיים שלנו, שכבר מבינים שיש בעיה, צריכים לגבור על כל הקולות האחרים, שמושכים לכל מיני כיוונים ולא תמיד לכיוון הנכון?

ומתי עודף המשקל של הילדים שלנו הוא מצב שדורש התייחסות וטיפול? ומה עושים איתם?

אלה הסימנים שצריכים לעורר מחשבה:

שינויים דראסטיים בעקומת הגדילה:

לכל ילד יש עקומת גדילה של גובה ומשקל שמסרטטים איזשהו מסלול צפוי וחזוי. זה לא תמיד מדויק, ואנחנו יודעים שלפעמים הם לא גדלים לרוחב ולגובה באותו קצב - אבל זה בסיס טוב לתחילת הבירור כי יש מידע שנצבר אצל רופא הילדים ממש מגיל הלידה.

אם הילד היה באחוזון מסוים במשקל במשך רוב שנותיו, ופתאום יוצא מהאחוזון בצורה חדה ומהירה, זה משהו שדורש בדיקה מעמיקה.

שינויים בהתנהגות:

שינויים משמעותיים בתיאבון לאורך זמן, בין אם מדובר באכילה מוגברת או הימנעות מאכילה בציבור, יכולים להצביע על שינוי משמעותי יותר.

גם התנהגויות אחרות שאינן אופייניות לילד הן משהו שצריך לשים אליו לב - ילד חברותי שמתחיל להתבודד, מוותר על פעילויות ומפגשים חברתיים ומעדיף להיות לבד בבית עם המסך הן משהו ששווה לבדוק.

ואם אתם שמים לב שאוכל, ובמיוחד ממתקים וחטיפים, הופכים להיות משהו שמרגיע ומווסת רגשות קשים, זה כבר ממש דורש התייחסות כדי שלא יתפתח לאכילה רגשית.

הרגשה כללית:

אם אתם שומעים ורואים שהילד סובל מעייפות ממושכת או נמנע מפעילויות חברתיות שכוללות ריקודים או ריצה, כי הוא מתבייש שיראו אותו, זה עלול להעיד על בעיה.

ואם הוא מספר ומשתף שהוא מקבל הערות מאחרים על הגוף שלו ונעלב מהן מאוד, ואולי אפילו נמנע מלשחק בהפסקות או מלהשתתף בשיעורי אמון גופני כי הוא חושש מהערות והקנטות - הגעתם לתמרור אדום ואתם חייבים לשנות את הדרך! התהליך הרגשי שבו עודף המשקל וההתייחסות הסביבתית אליו מתחיל לשחוק את הבטחון העצמי, תחושת המסוגלות, התפקוד החברתי ושמחת החיים הכללית, הוא מדרון תלול שיכול להשפיע על כל מהלך החיים והבריאות הרגשית והנפשית שלו, הרבה יותר מכמה קילוגרמים עודפים.

אז מה עושים?

עוד נדבר הרבה על מה אפשר וצריך לעשות אם חלק או כל הסממנים האלה מוכרים לכם, וברור שצריך וכדאי תוכנית עבודה ופעולה שמתייחסת לכל ההיבטים של הטיפול בעודף המשקל - רפואי, תזונתי, פיזי ורגשי.

התחנה הראשונה לכל העניין הזה היא רופא הילדים, שמכיר את הילד מיום שנולד, מנהל את מעקב הגדילה ויידע למדוד ולהגדיר את השינויים בעקומות אם ישנם.

אז אם אתם מרגישים שיש סימנים ועניינים שצריך לברר, קבעו תור אצל הרופא לעצמכם, בלי הילד, כי זאת ממש לא שיחה לאוזניו. ספרו על המצב ובקשו לערוך בדיקות דם מקיפות, שיוכלו לעזור בהבנת המצב.

אחרי שתקבלו את התוצאות והסברים מפורטים מהרופא לגביהן, יהיה קל הרבה יותר להבין מה צריך לעשות, ואז - לעשות את זה.

(בתמונה: ילדה מהממת בת 4, שאמא שלה לא הבינה שום דבר מהחיים שלה באותו זמן, כי היא הייתה עסוקה בלהתפעל ממנה 24/7)