כשהאוכל בבית הופך לעניין - 
יש טעם לשינוי

הילד שלא רצה לזוז, רץ איתי פעמיים בשבוע מסביב לשכונה
בתוך חודשיים ראינו שינוי שלא קרה שנתיים. הילד שהיה צמוד למסכים כל הזמן, פתאום ביקש לצאת להליכה. זה התחיל ממדבקה בטבלה, והפך להרגל קבוע. הגוף שלו השתנה, אבל בעיקר – הגישה שלו לעצמו.

הפסקנו לשקול, והתחלנו לשקול מחדש מה חשוב לנו באמת
בתוך התוכנית למדנו לראות את הילדה שלנו מעבר למשקל. הבטחון העצמי שלה עלה – גם בכיתה, גם בחוגים, וגם מול אוכל. אנחנו כבר לא עסוקים בכמה היא שוקלת, אלא בכמה היא מחייכת. וזה שינוי שלא חלמנו עליו.

פתאום אנחנו קבוצה אחת, לא כל אחד לעצמו.
מה שהכי הפתיע אותי בתוכנית זה כמה היא מחברת. לא רק את הילדים, גם אותנו ההורים. נהיינו צוות. כל אחד לקח אחריות – הילד על הבוקר שלו, אנחנו על הערב. הפסקנו לכעוס אחד על השני והתחלנו לבנות ביחד.

פעם פחדתי ממה שיקרה כשהוא יפול. היום אני סומכת עליו
התוכנית לא הבטיחה קסמים, אבל היא לימדה אותנו להתמודד. היו נפילות, אבל הילד ידע לקום וגם אנחנו, לא מתוך אשמה ובושה אלא מתוך הבנה. וזה שווה יותר מכל דיאטה שבעולם.